ליאת לזר

יועצת עסקית לארגונים בצמיחה

משחקים כדי לנצח או כדי לא להפסיד? 5 השאלות שבונות אסטרטגיה

בקצרה: מודל Playing to Win מציג אסטרטגיה כמערכת של חמש בחירות הקשורות זו בזו: מה רוצים להשיג, היכן לפעול, איך לנצח, אילו יכולות נדרשות ואילו מנגנוני ניהול יתמכו בהן. בעבודה שלי עם הנהלות, ההבחנה מתחילה בשאלה: האם אנחנו מנסים לשמור את כל האפשרויות פתוחות, או בוחרים היכן להתמקד ועל מה לוותר?

חברות רבות מגיעות לסוף השנה עם יומן מלא, עובדים עסוקים ותחושה מתמדת של ריצה, אך ללא התקדמות אמיתית במיצוב העסקי שלהן. כשמסתכלים פנימה לתוך הפעילות, מתברר שהארגון לא מקבל החלטות חדות אלא מנסה לרצות את כולם: לשרת כל לקוח שפונה, לפתוח עוד ועוד קווי שירות ולהגיב למהלכים של מתחרים. הניסיון לאחוז בכל החזיתות בו-זמנית מייצר פיזור משאבים, שחיקה ניהולית ותוצאות בינוניות.

מה ההבדל בין לשחק כדי לנצח לבין לשחק כדי לא להפסיד?

הרעיון המרכזי שעומד בבסיס המודל הוא האופן שבו אתם בוחרים לשחק: כדי לא להפסיד או כדי לנצח, וכאן בדיוק באות לידי ביטוי הבחירות שאתם עושים.

לשחק כדי לא להפסיד פירושו לנסות להיות בכל מקום, לקבל כל עסקה ולעשות הכול כדי לשמור על מה שכבר יש. במצב כזה, הארגון חושש לומר "לא" ללקוחות שאינם מתאימים לו, מפזר את מאמצי השיווק והפיתוח לכל עבר, ונמנע מנקיטת עמדה ברורה בשוק. התוצאה היא תגובתיות מתמדת וניהול שמתמקד בהישרדות.

לעומת זאת, לשחק כדי לנצח דורש מכם לבחור – ובעיקר לוותר. משמעות הבחירה היא להגדיר בצורה חדה את זירת הפעילות שבה יש לכם דרך להציע ללקוחות ערך שיגרום להם להעדיף אתכם על פני החלופות, ולנתב אליה את מרב המשאבים. אי אפשר לנצח בכל החזיתות מול כל המתחרים, ולכן אסטרטגיה אמיתית נמדדת קודם כל באומץ להחליט ממה אתם מורידים מאמץ ועל מה אתם מוותרים במודע.

מה זה Playing to Win? 5 השאלות שבונות אסטרטגיה

מודל Playing to Win פותח על ידי א.ג'. לאפלי (A.G. Lafley), לשעבר מנכ"ל P&G, ורוג'ר מרטין (Roger Martin) בספרם משנת 2013, והוא משמש אותי כבסיס לגיבוש האסטרטגיה, שממנה בונים בהמשך את תוכנית העבודה. המודל מורכב מרצף של חמש שאלות שלובות:

1. Winning Aspiration – מה אנחנו רוצים להשיג?

שאלה זו דורשת להגדיר בצורה חדה איך נראית הצלחה ומה המשמעות של "לנצח" עבורנו. אין מדובר בסיסמה כללית או ברצון מעורפל "להיות הכי טובים", אלא בהגדרה ממוקדת של השאיפה העסקית המובילה: איזה מקום אנחנו שואפים לתפוס בשוק, ואיזה שינוי ברור אנחנו רוצים לייצר בקרב קהל היעד שלנו.

2. Where to Play – איפה נשחק?

כאן נדרשת ההנהלה לבחור באילו לקוחות, שווקים, מוצרים או זירות נכון לנו להתמקד. בחירה זו כוללת גם את ההחלטה הנגדית: איפה לא נשחק. לדוגמה, חברת ענן ויתרה על לקוחות סטארטאפ והתמקדה בחברות גדולות – בחירה שעליה נרחיב במאמר על עדיפויות רבעוניות.

3. How to Win – איך ננצח?

בשלב זה מגדירים במדויק מה יגרום ללקוחות לבחור דווקא בנו, ואיך נייצר יתרון תחרותי מובהק מול האלטרנטיבות הקיימות בשוק. אפשר להיעזר גם בדוגמאות שבמאמר 7 אסטרטגיות ליצירת בידול, כדי לבחון דרכים נוספות ליצירת יתרון.

4. Core Capabilities – אילו יכולות נדרשות לנו?

האסטרטגיה נשארת בגדר רעיון תיאורטי אם אין לארגון את היכולת לבצע אותה. בשאלה זו ממפים את היכולות המרכזיות שחייבים לחזק או לבנות בתוך החברה כדי לממש את בחירות ה-Where to Play ואת ה-How to Win, ומזהים אילו פערים מקצועיים, טכנולוגיים או תפעוליים נדרש להשלים.

5. Management Systems – איך גורמים לזה לקרות?

השאלה האחרונה מגדירה את המנגנונים, המדדים ושגרות הניהול שיתמכו בבחירות שנעשו ויהפכו אותן לעשייה יומיומית בשטח. כאן נקבעים תהליכי הבקרה, שגרות הפגישות והתשתיות הארגוניות שיתמכו ביישום האסטרטגיה ויאפשרו לבדוק אם מתקדמים בכיוון שנבחר.

מה הכי קשה להנהלות בתהליך?

בעבודה שלי עם הנהלות בצמיחה, שלושה קשיים בולטים במיוחד בתהליך גיבוש האסטרטגיה:

הכי קשה להנהלה לדמיין קדימה לשלוש שנים. מנהלים ששקועים עמוק בכיבוי שריפות תפעולי מתקשים להתנתק מאירועי השבוע הנוכחי ולהרים את המבט לאופק רחוק יותר. בלי כיוון לטווח הרחוק, קשה להחליט אילו מהמשימות הדחופות מקדמות את החברה ואילו מסיטות אותה מהיעד.

הכי קשה להנהלה לעשות ויתורים. הפחד להחמיץ הכנסה או לקוח גורם למנהלים לנסות לרקוד על כל החתונות. הם חוששים לומר "על השוק הזה אנחנו מוותרים" או "את השירות הזה אנחנו מפסיקים למכור", ומעדיפים להשאיר את כל האפשרויות פתוחות. הפיזור הזה מקשה לרכז מספיק זמן, תקציב ותשומת לב בתחומים שנבחרו.

הכי קשה להנהלה להגדיר את המתחרים שלה, ברוב המקרים. מנהלים נוטים לחשוב שהם ייחודיים לחלוטין וש"אין לנו באמת מתחרים ישירים", או לחלופין מגדירים את כל השוק כמתחרה שלהם. חוסר היכולת למפות במדויק את האלטרנטיבות שעומדות בפני הלקוח מקשה על חידוד הבידול ופוגע ביכולת לבנות יתרון ממשי.

איך זה מתחבר לתוכנית העבודה?

חמש השאלות אינן מסמך נפרד שנשאר במגירה, אלא הבסיס לאסטרטגיה ומשם לתוכנית העבודה השנתית. כדי לוודא שההחלטות מתורגמות לביצוע, אני עובדת עם הלקוחות על קובץ עבודה אחד שמשלב את Playing to Win עם Scaling Up ו-Business Model Canvas.

תוכנית העבודה נשענת על מכלול הבחירות במודל: מה רוצים להשיג, היכן מתמקדים, איך מתחרים ואילו יכולות צריך לבנות. השאלה החמישית מוסיפה את מנגנוני הניהול והבקרה שיתמכו ביישום. במסגרת תכנון אסטרטגי שנתי, הבחירות האלה מכוונות את היעדים ואת סדרי העדיפויות להמשך. בתהליכי בניית אסטרטגיה עסקית אנחנו מחברים אותן לתוכנית העבודה ולמעקב אחר הביצוע.

תרגיל: טיוטת בחירה אסטרטגית ל-2027 בעזרת AI

כדי להתחיל לגבש את הכיוון שלכם, אפשר להשתמש ב-AI כשותף חשיבה קצר וממוקד, כדי לנסח טיוטה ראשונית של בחירה אסטרטגית לקראת 2027.

שלב 1: פתחו כלי AI (ChatGPT, Claude, Gemini, Copilot או כל כלי אחר).

שלב 2: העתיקו את הפרומפט הבא:

"אני מנכ"ל/ית של חברת ______ בתחום ______. [כתבו רקע קצר על החברה.] עזור לי לנסח טיוטה ראשונית לתוכנית עבודה אסטרטגית לקראת 2027, לפי עקרונות Playing to Win. ענה בקצרה על 4 השאלות הבאות:

  1. מה ייחשב ניצחון עבורנו ב-2027?
  2. על אילו לקוחות / מוצרים / שוק כדאי לנו להתמקד?
  3. מאיפה אולי נכון להוריד מאמץ?
  4. איך נוכל לנצח שם מול חלופות ומתחרים?"

שלב 3: אחרי שיענה, בקשו:

"סכם לי בטיוטה קצרה לפי הנקודות הבאות, שאוכל לקחת לדיון עם ההנהלה, עם שותף או עם עצמי:

  • ב-2027 אנחנו בוחרים לנצח ב-…
  • אנחנו נוריד מאמץ מ-…
  • אנחנו ננצח דרך …
  • ב-90 הימים הקרובים כדאי להתחיל ב-…"

שימו לב: זה לא ניסוח סופי של אסטרטגיה. זו טיוטה ראשונה לחשיבה ולשיחה ניהולית טובה יותר.

את הטיוטה אפשר להביא לסדנת הנהלה אסטרטגית, ובה לפתח יחד את הבחירות, לבחון את הוויתורים הנדרשים ולגבש כיוון משותף להנהלה.

רוצים להפוך את הטיוטה לתוכנית? בואו לחדד את הבחירות האסטרטגיות שלכם, להגדיר איפה אתם מנצחים ב-2027 ולבנות תוכנית פעולה שכל ההנהלה מחויבת אליה. לתיאום שיחת היכרות

שאלות נפוצות

למה ויתור הוא תנאי הכרחי לאסטרטגיה עסקית טובה?

משאבי הניהול, הזמן והתקציב של כל חברה מוגבלים מעצם טבעם. ניסיון לפעול בכל השווקים ולשרת כל סוג לקוח מייצר בינוניות ומחליש את היתרון התחרותי. ויתור מודע מפנה זמן, תקציב ותשומת לב לתחומים שבהם החברה בוחרת להתחרות ולבנות יתרון.

מה ההבדל בין חזון לבין שאיפת ניצחון (Winning Aspiration)?

שאיפת הניצחון יכולה לבטא את החזון ואת מטרת החברה דרך השאלה מה נחשב הצלחה עבורנו. במסגרת Playing to Win היא מכוונת את הבחירות הבאות: היכן נשחק ואיך ננצח. יעדים מדידים עוזרים לעקוב אחר ההתקדמות, אך אינם מחליפים את הבחירות האלה.

מדוע הנהלות רבות מתקשות להגדיר את המתחרים שלהן?

הנהלות רבות נוטות להניח שהפתרון שלהן ייחודי לחלוטין, או שהן מגדירות את המתחרים רק כחברות המציעות מוצר זהה. בפועל, מתחרה הוא כל אלטרנטיבה שעונה על הצורך של הלקוח, כולל שימוש בכלים פנימיים או בחירה של הלקוח שלא לעשות דבר.

כיצד מחברים את עקרונות Playing to Win לביצוע בשטח?

מתרגמים את הבחירות ליעדים, למשימות ולפיתוח היכולות הנדרשות. לצד אלה קובעים מדדים ושגרות ניהול שיאפשרו לעקוב אחר היישום ולבחון אם נדרשות התאמות.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן