בקצרה: בעבודה שלי עם הנהלות, אני ממליצה לבחור עד שלוש עדיפויות אסטרטגיות לרבעון. אלה המהלכים שמקבלים מיקוד ניהולי משותף, לצד הפעילות השוטפת של החברה. לכל עדיפות מגדירים יעד שיאפשר לבדוק התקדמות. את העדיפויות בוחרים מתוך התוכנית השנתית, לפי המהלכים הנחוצים להשגת היעד השנתי. בסטטוס הנהלה שבועי בודקים את ההתקדמות לפי רמזור – ירוק, צהוב ואדום – ומחליטים כיצד לטפל בחסמים.
פתיחת רבעון חדש מלווה כמעט תמיד בהתרגשות וברשימה ארוכה של יוזמות שכולם רוצים לקדם בבת אחת. אתם ממלאים טבלאות בפרויקטים, מגדירים עשרות משימות דחופות לכל מחלקה, ומרגישים שהפעם הארגון יספיק הכול. בפועל, החודשים חולפים, העומס התפעולי חונק את השגרה, ובסוף הרבעון מגלים שוב שאף מהלך משמעותי לא באמת הושלם.
כמה עדיפויות כדאי לקבוע לרבעון?
ההמלצה שלי היא עד שלוש עדיפויות אסטרטגיות לרבעון.
ברגע שיש יותר מ-3 עדיפויות, אין עדיפויות בכלל. שלוש עדיפויות מייצרות פוקוס, מחייבות ויתורים כואבים (וזה החלק שהכי קשה למנהלים), ומאפשרות לארגון להזיז באמת את המחט במקום רק לייצר רעש.
ההגבלה מחייבת את ההנהלה להחליט מה יקבל קדימות ברבעון הקרוב. כפי שכתבתי גם במאמר מה הפוקוס שלך החודש? הרבעון? השנה?, המיקוד דורש לבחור גם מה לא מקדמים כרגע.
למה רשימה ארוכה של עדיפויות לא עובדת?
רשימה של שמונה "עדיפויות עליונות" היא לא תוכנית עבודה, היא פשוט רשימת מכולת של חרדות ניהוליות.
כשמנכ"ל מנחית על ההנהלה עשרה פרויקטים דחופים, מה שקורה בפועל זה שכל סמנכ"ל בוחר את מה שנוח לו. כתוצאה מכך, כולם רצים ספרינטים לכל הכיוונים, תופעה מוכרת שמאפיינת חברות המתמודדות עם כאבי גדילה, ואף מהלך אסטרטגי לא באמת מגיע לקו הסיום.
איך בוחרים עד שלוש עדיפויות ומגדירים להן יעדים רבעוניים?
המצפן שלכם לבחירה הוא תמיד התוצרים שגיבשתם במסגרת תכנון אסטרטגי שנתי. לא ממציאים יעדים מנותקים יש מאין בכל שלושה חודשים, אלא גוזרים אותם ישירות מתוך התמונה השנתית הרחבה.
בתהליך הבחירה אנחנו בוחנים את כל הרעיונות והיוזמות שההנהלה מעלה, ומעמידים אותם מול שאלה אחת פשוטה:
"מה הדבר האחד, השניים או השלושה שאם לא נעשה אותם הרבעון, אין שום סיכוי שנעמוד ביעד השנתי?"
יוזמות שאינן עומדות בקריטריון אינן נכנסות לרשימת העדיפויות האסטרטגיות לרבעון. אפשר לבחון אותן מחדש בהמשך; משימות שוטפות ותקלות דחופות ממשיכות לקבל טיפול לפי הצורך.
ההחלטה הזו דורשת משמעת ניהולית גבוהה. מנהלים רבים מתפתים להכניס לרשימה פרויקטים רק בגלל שהם נראים קלים לביצוע או משום שגורם כזה או אחר לוחץ עליהם. אך אם פרויקט מסוים אינו תנאי הכרחי להצלחת היעד השנתי שלכם, מקומו מחוץ לרשימת העדיפויות הרבעונית של החברה.
איך עוקבים אחרי היעדים במהלך הרבעון?
הטעות הגדולה ביותר היא להיזכר ביעדים יומיים לפני סוף הרבעון, כשרק מגלים בדיעבד מה לא קרה.
במסגרת תהליכי ליווי חברות בצמיחה, אנחנו מטמיעים מתודולוגיות סדורות המבוססות על שיטת Scaling Up. עוקבים אחרי היעדים דרך שגרות ניהול קבועות: סטטוס הנהלה שבועי קצר וממוקד. בסטטוס הייעודי הזה בודקים את ההתקדמות ביעדים שנקבעו לעדיפויות הרבעוניות. נושאים שוטפים נכנסים לדיון רק אם הם משפיעים על ההתקדמות או יוצרים חסם. לניהול הדיון אפשר להיעזר גם במאמר 7 טיפים לקיום ישיבה אפקטיבית.
המעקב בסטטוס מתבצע לפי מודל רמזור פשוט וחד:
- ירוק (במסלול): היעד מתקדם כמתוכנן לפי לוחות הזמנים והתפוקות שהוגדרו מראש. אין צורך בדיון מעמיק, וממשיכים בביצוע.
- צהוב (בסיכון): קיים סיכון לעמידה ביעד עד סוף הרבעון, ונדרשת התערבות כדי להחזיר אותו למסלול.
- אדום (תקוע): היעד נעצר בשל חסם פנימי או חיצוני, וקיים סיכון מוחשי לאי-עמידה בו.
אם משהו מוגדר כצהוב או אדום, לא מחכים שהרבעון יחלוף. מכנסים את בעלי התפקידים הרלוונטיים באותו שבוע, מזהים את החסם ומחליטים מי מטפל בו ומה הצעד הבא. המטרה היא שהמעקב יוביל להחלטות ולפעולה, ולא יסתיים בדיווח בלבד.
מה קורה כשמצמצמים?
הדוגמה הבאה ממחישה את הבחירה שקודמת לקביעת העדיפויות: באילו לקוחות כדאי לחברה להתמקד בשלב הנוכחי.
ראיתי את זה בבירור אצל חברה שליוויתי שפעלה בתחום שמירה, בנייה ותחזוקה של ענן. החברה עבדה במקביל עם גופי ענק, חברות ממשלתיות וגם סטארטאפים. בעבודה מול הסטארטאפים החברה חוותה בזבוז משאבים, חוסר הצלחה והפסדים.
אחרי ניתוח השוק של כל פלח, הגענו למסקנה שבשלב הזה צריך לוותר על הסטארטאפים. ההחלטה הזו שיקפה את העיקרון של לשחק כדי לנצח – לבחור איפה משחקים ומאיפה יוצאים. הוויתור הוביל למיקוד בגיוס חברות גדולות נוספות ולהגדלת ההכנסות והרווחיות. זו הייתה בחירה שהתאימה לחברה באותו שלב, ולא מסקנה גורפת לגבי עבודה עם סטארטאפים.
טעויות נפוצות בקביעת יעדים רבעוניים
אלה ארבע טעויות שכדאי להימנע מהן בקביעת העדיפויות ובמעקב אחריהן:
- קביעת יותר מ-3 עדיפויות: ניסיון לרצות את כל חברי ההנהלה על ידי דחיסת עשרה פרויקטים שונים, מה שמוביל לפיזור כוחות ולאיבוד שליטה.
- בחירה לפי מה שצועק ולא לפי התוכנית השנתית: מתן עדיפות לתקלות נקודתיות או ליוזמות רגעיות ומפתות שאינן מקדמות את היעד השנתי המרכזי של החברה.
- להיזכר בסוף הרבעון: היעדר בקרה שוטפת והתעוררות מאוחרת רגע לפני סגירת הרבעון, כשכבר מאוחר מדי לתקן סטיות.
- לדבר בסטטוס השבועי על משימות שוטפות: הפיכת ישיבת המעקב האסטרטגית לעוד דיון עמוס בענייני תפעול יומיומיים, במקום להתמקד ביעדים שנקבעו לעדיפויות הרבעוניות ובפתרון החסמים שלהם.
רוצים להתחיל את הרבעון הבא עם 3 עדיפויות ולא עם 15? בואו נגדיר יחד את המטרות הקריטיות שיזיזו את המחט בחברה שלכם ונבנה שגרות ניהול שמביאות תוצאות. לתיאום שיחת היכרות
שאלות נפוצות
למה את ממליצה על עד שלוש עדיפויות לרבעון?
ההגבלה מחייבת את ההנהלה לבחור מה חשוב לקדם עכשיו ולפנות לכך זמן ומשאבים. ההמלצה מתייחסת לעדיפויות האסטרטגיות המשותפות של החברה, ולא למספר הכולל של המשימות והיעדים בכל מחלקה.
איך מבדילים בין יעד רבעוני קריטי לבין משימה שוטפת?
המבחן המרכזי הוא התוכנית השנתית. אם מדובר במהלך שאם לא יושלם ברבעון הקרוב החברה לא תוכל לעמוד ביעד השנתי שלה, זהו יעד רבעוני. משימה שוטפת יכולה להיות חיונית גם בלי להיות עדיפות אסטרטגית. ההבחנה היא בין הפעילות שמחזיקה את החברה ביום־יום לבין המהלכים שנבחרו לקידום היעד השנתי ברבעון הקרוב.
מה עושים כשיעד רבעוני מוגדר כ"אדום" בסטטוס השבועי?
כאשר יעד תקוע, לא מחכים לסוף הרבעון או לסוף השנה כדי להבין מדוע הוא לא מומש. מושיבים את בעלי התפקידים הרלוונטיים באותו חדר בתוך אותו שבוע, מזהים את צוואר הבקבוק המדויק ומחליטים כיצד לטפל בחסם, מי אחראי לכך ומתי בודקים שוב את ההתקדמות.
למה חשוב שלא לדבר על תפעול שוטף בישיבת הסטטוס השבועית?
משימות שוטפות נוטות להשתלט במהירות על זמן הישיבה ולדחוק את הנושאים האסטרטגיים הצידה. כדי שהיעדים הרבעוניים יושגו, נדרש דיון ייעודי, קצר וממוקד שבוחן אך ורק את קצב ההתקדמות של שלושת היעדים לפי מודל הרמזור ומטפל בחסמים שלהם.


