זה הזמן בשנה, ואולי קצת איחרתי את המועד, שהרבה ארגונים מתכוננים לקראת הערכת העובדים. אני מתבשלת עם הפוסט הזה כבר המון זמן ולא יודעת איך לכתוב אותו. בהתחלה חשבתי לפרסם שוב את הפוסט שכתבתי לפני שנתיים על הנושא. הסתכלתי על מה שכתבתי אז, והרגשתי שזה לא מתאים.

למה מה שכתבתי לפני שנתיים לא מתאים לפרסום עכשיו?

כי הערכת עובדים היא לא אירוע שנתי. אירגונים גדולים מסמנים את התאריך ביומן הארגוני ומבצעים אותו כאירוע שנתי עם סיכומים וטבלאות, קביעת שכר, בונוס, תוכניות פיתוח וכו'. אבל באירגונים יותר קטנים, זה לא ככה. שם אין תהליכים וצריך להתחיל מפשוט ובסיסי.

מה אני חושבת על הערכת עובדים? צריך? לא צריך?

עזבו רגע מה אני חושבת. אשתף אתכם בניסוי קטן שערך פרופסור דן אריאלי, ומשם נמשיך.

להלן הניסוי: חילקו משימה זהה לסטודנטים – למלא טופס תמורת דולר. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות:

קבוצה אחת – הסטודנט מילא את הטופס והעביר למנחה. המנחה נתן לסטודנט דולר, לקח את הטופס וגרס אותו.

קבוצה שנייה – הסטודנט מילא את הטופס והעביר למנחה. המנחה נתן לסטודנט דולר, אמר תודה, לקח את הטופס ושם אותו בצד.

תוצאה – הסטודנטים בקבוצה הראשונה פרשו לאחר שמילאו 2-3 טפסים.

בשתי הקבוצות הסטודנטים עשו את אותה עבודה וקיבלו אותו שכר. השוני היה בפידבק, ביחס.

לדעתי צריך, ואפילו חובה לתת פידבק. הייתי רוצה להגיד לכם תעזבו, הכל שטויות, אבל אני לא יכולה כי זה לא נכון. משיחות עם עשרות עובדים ועבודה עם הרבה ארגונים אני יודעת שזה חלק מהותי, קרדינלי בניהול. זה הבסיס. אין הנחות, אין קיצורי דרך. אם אתם חלק מארגון קטן ויש לכם שליטה על העניין, עשו אותו הכי פשוט שאפשר.

איך?

הבסיס להערכת העובדים הן שיחות אחד על אחד עם העובדים בצורה מסודרת אחת לשבוע או שבועיים (לא יותר). אין צורך להינעל על פרקי הזמן של 30 דקות שהקלנדר מכתיב, אפשר לעשות שיחה שכזאת גם ב-20 דקות.

איך לעשות את השיחות? מה המטרה שלהן?

מטרת שיחות אחד על אחד לעקוב בצורה מסודרת ולא אקראית כמו פגישה במסדרון או "אני יושב שולחן לידו ואני כל הזמן שומע מה הוא עושה", אלא לעבור על המשימות בצורה מסודרת עם לוחות זמנים ובדיקת הקשיים בביצוע. אל תשכחו לשאול מה שלומו, מה מפריע לו, איך עברו השבוע/שבועיים האחרונים, שתפו מה עבר עליכם, כולל קשיים ואתגרים, שמעו מה הוא חושב, אולי יש לו רעיון שלא חשבתם עליו? תתייחסו, תנו הרגשה אמיתית שאכפת לכם ממנו. אלה שיחות שהן חובה. ואני יודעת שהרבה מנהלים נמנעים מהן, אבל אין ברירה. לקחתם תפקיד ניהולי, יש לכם אחריות לדאוג לצד השני.

בשיחות האלה דאגו להגיד מה הפריע לכם ומה נעשה טוב, אל תחכו. חשבו תמיד איך הייתם רוצים שהמנהל שלכם ינהג איתכם.

מבחינתי מנהל שמקפיד לקיים את השיגרות הניהוליות, שיחות אחד על אחד ושיחת צוות, עושה את רוב העבודה. יש לו תמונת מצב על מה שקורה עם העובד והמשימות שלו. מה העובד רוצה ומה מעניין אותו. המנהל ידע להשתמש במידע ולקדם את ענייני העובד ברגע המתאים, אם בתהליך ארגוני ואם בטיפול אישי שאינו קשור למשהו גדול יותר.

פיתוח אישי

בעבר כתבתי על 3 פרמטרים שחשובים בשימור עובדים, ואחד מהם הוא פיתוח אישי.

ל-65% מדור ה-Y הפיתוח האישי הוא הגורם המרכזי בבחירת מקום העבודה. את הדור הזה פחות מעניין שכר, כל עוד השכר הוגן ונמצא בממוצע השוק. חשוב להם ללמוד, להעשיר את עצמם ולהתקדם מקצועית. זה המפתח להשאיר אותם בארגון. אל תשכחו את העובדה הזאת ובידקו איתם מה יהווה פיתוח אישי מבחינתם (בשיחת אחד על אחד שלכם).
חשוב לי להדגיש כי הפיתוח האישי הוא קודם כל באחריות העובד. לעובדים יש נטייה להתבלבל ולהאשים את המנהלים בחוסר התפתחות מקצועית שלהם. זה נכון שאחד מתפקידי המנהל הוא לדאוג לפתח ולקדם את העובדים שלו, אבל האחריות הראשונית היא על העובד.

העלאות שכר, בונוסים, אופציות

בחברות קטנות אין תהליך מסודר של מתן שכר/ בונוסים/ אופציות. אני ממליצה למסד משהו כזה. זה מכניס סדר וגורם לעובדים לדעת למה לצפות. כשאין תהליך מתוקשר, אין שליטה. כל חודש-חודשיים עובד אחר נכנס לבקש העלאת שכר או תגמול אחר והדיון עם כל עובד וההסבר מתישים. כשיש תהליך של בחינת התגמול פעם בשנה שהעובדים יודעים שקיים, רמת הלחץ יורדת. הם אמורים לדעת מה מצב החברה, כי אתם מתקשרים איתם על מה שקורה במהלך כל השנה, בשיחות האישיות ובשיחות הצוותיות. אם לא ניתן לתת העלאה זה צריך להיות מדובר. שוב תחשבו איך אתם הייתם רוצים שינהגו איתכם.

ולסיום – סקירת עובדי מפתח

גם אם אתם ארגון קטן, תדאגו לדבר על עובדי המפתח שלכם, מדי תקופה – מקסימום עד שנה – בפורום בכיר. תדעו מי הם, מה התרומה שלהם, האם הם בסיכון? תדאגו להיות פרואקטיביים ובואו אליהם עם רעיונות לפני שהם באים אליכם עם בקשות.

לסיכום, אין מה לגשת לתהליך הערכת עובדים אם אין תהליך ניהולי, תקשורתי, בסיסי בחברה של שיחות אחד על אחד, שיחות צוות ועדכונים של כל החברה. במקרה כזה הערכה השנתית יוצרת מתח וציניות כי היא נראית כמו עוד משהו שצריך לסמן עליו וי.

לקבלת פרטים על הרצאה או ייעוץ בנושא, מוזמנים לפנות אליי ב 0533381410 או השאירו פרטים כאן

"מה דעתך שאכתוב פוסט על הפיטורים שלי? אני מרגישה שאני רוצה לשתף את כולם בחווייה הקשה הזאת ולספר להם שיש תקווה". התלבטתי עם טל, בן זוגי, אם לכתוב את הפוסט הזה. האם זה יגרום לי נזק בחיפוש העבודה העכשווי? אחרי מספר שבועות החלטתי שברור לי מאד שאני הולכת לכתוב ולשתף מה קורה לסמנכ"לית משאבי אנוש שמפוטרת מסטארטאפ.

חודש לפני החגים קרא לי המנכ"ל לשיחה בה נאמר לי שסבב הגיוס מאחר מאוד, האסטרטגיה משתנה, לא צריך מנהל משאבי אנוש בפרופיל שלי ובתקופה הקרובה יסתדרו בלי. הייתי המומה. הוצע לי לוותר על זכות השימוע ומיד קפצתי על ההצעה, זאת היתה החלטה נכונה. חשבתי שאצליח לעבוד באותו יום אבל ברגע שהגעתי למשרד שלי הבנתי שאני לוקחת את הדברים והולכת הביתה. הלם. ישבתי באותו יום בבית המומה, בסוג של ערפל. למחרת התחיל הבכי, הכאב, לחנוק את כל הגוף. שבוע הייתי בסוג של ערפל. לא הפצתי את השמועה ולא התחלתי לחפש. עבדתי על אוטומט, עוד לא היו לי האנרגיות.

אני רוצה לשתף בלוח הזמנים שלי בתקופה הזאת:

השתתפות בקבוצת מיקוד – דנה בש מנכ"לית italent הזמינה אותי לקבוצת מיקוד שתחווה דיעה על מוצר חדש שהם משיקים. היו בפורום 15 איש ותוך כדי שיחה עדכנתי את אחד המשתתפים שאני מחפשת עבודה, ומיד התבקשתי להעביר קורות חיים. העברתי קו"ח וזומנתי לראיון.

שיחות טלפון – הייתי עסוקה בלקבל המון שיחות טלפון והודעות וואטסאפ ממקום העבודה. מנהלים ועובדים שהתקשרו להביע הזדהות והלם מהמהלך. זה חיזק אותי, נתן לי אנרגיות להמשיך.

פגישת ראיון – נפגשתי עם רז מצנע לראיין אותו לבלוג שלי. אבל לקח לי זמן עד שכתבתי את הפוסט והעליתי אותו. הייתי תקועה מבפנים.

שבוע אחרי הודעת הפיטורים התחלתי לשלוח וואטסאפים לקולגות שלי ועדכנתי אותם שאני מחפשת. העברתי קו"ח וזומנתי לראיונות.

"סטייט אוף מיינד" – החלטתי שהכל פתוח זה הזמן שלי לבחון כל מיני אפשרויות העסקה: שכירה במשרה מלאה כמו מה שעשיתי עד היום, שילוב של שכירה ועצמאית, או רק עצמאית. כמובן העדיפות מבחינתי היא לשילוב.

המשך עבודה וקידום הבלוג – נפגשתי עם יונית צוק, הבלוגריסטית, שעוזרת לי בבניית אסטרטגית התוכן של הבלוג, הפצה ופיתוחו, להמשיך לקדם את הבלוג שלי.

במקביל קיבלתי הודעות מאנשים שקוראים את הבלוג שלי ומעוניינים להתייעץ איתי, להזמין אותי להרצות, וגם סתם לפרגן.

ראיונות – תקופת החגים לא מנעה ממני להמשיך להתראיין. הגעתי לארבע חברות, הכל דרך קשרים אישיים. הדבר המופלא שקרה לי הפעם הוא שהייתי במוד אחר: שהכל פתוח בפני, אני לוקחת רק מה שמתאים לי, לא מתעלמת מתחושות לא טובות, וגם אני מראיינת. אני רוצה למצוא ארגון שיהיה לי כיף לעבוד בו, שתהיה לי כימיה עם המנכ"ל והשותפים. לראשונה בחיי מצאתי את עצמי אומרת לא לשני ארגונים שרצו אותי ואני חשבתי שזה לא יתאים. ההרגשה הזאת לא תאומן. השליטה בידיים שלי ואני זאת שמחליטה.

נסיעה לחול – החלטתי לטוס עם קבוצה של 5 נשים, בלוגריות, רובן מעצבות פנים וחלקן מתחום האוכל, שהכרתי מ"הפרלמנט", קורס הבלוגים של יונית צוק (מומלץ). ההיכרות איתן עד הנסיעה היתה מאד שטחית. עיצוב מעניין אותי, אמסטרדם מגניבה, יאללה בוא נשחרר, נזרום ונראה מה יהיה. היה כיף, ביקרתי בהמון חנויות עיצוב מהממות, אני מתה על זה, הכרתי נשים מקסימות (מיכל, ליאת, שלי, טליה וענבל). היתה לי חווייה נהדרת.

השקעה בעצמי –

1. הבנתי שזה הזמן שלי להשקיע בעסק שלי, בצד העצמאי, במקביל לחיפושי עבודה, כי כלום לא סגור והכל פתוח כפי שכבר אמרתי: זה הסטייט אוף מיינד החדש שלי. נפגשתי עם מיכל שרגיל בן סירה ושלי שלו, מקצועניות, יועצות במיתוג ואסטרטגיה לעסקים קטנים. רציתי להגדיר את קהל היעד שלי והשירותים שאני נותנת כעצמאית.
2. בעקבות טלפון שקיבלתי מחדוה קליינהנדלר, מנכ"לית ומייסדת חברת Lean On שהתלהבה מהבלוג שלי ורצתה להזמין אותי להרצות בכנס שהיא תיכננה לעשות, מצאתי את עצמי בסוף שבוע ברמת הגולן. ב-3 ימים מרוכזים של חברת Double You. זה שווה פוסט בפני עצמו. סדנה שמטרתה לתת כלים, תמיכה, השראה, לנשים שרוצות לפתוח עסק, יזמיות. בלי טלפון, בלי חיבור לאינטרנט ובלי שיתוף בתוכנית מוגדרת. כמו שאתם מבינים עוד תהליך של שיחרור, ניסיון במשהו חדש. הסדנה היתה מעולה. תרמה רבות וחידדה לי מה אני רוצה לעשות. חלק מהכללים הם לא לדבר על העבר, כלומר, מה עשית, באיזה חברות ותפקידים עבדת, אלא לדבר על היוזמה שלך. זה גורם למדבר, להתמקד ולהתחדד במסר. זה גם מעייף כי כל הזמן עסוקים ברישות, דיבור והכרות. היו שם 80 נשים שרובן המוחלט היו משכמן ומעלה עם יוזמות ורעיונות נהדרים.

בתקופה של חודשיים וחצי התראיינתי ב-6 חברות, מתוכן 1 לא חזרה אלי, 2 לא התאמתי להן ו-2 חברות שלא התאימו לי. עם חברה אחת אני עדיין בתהליך.

אני רוצה לחדד כמה דברים:

כל הדברים הטובים שקרו לי בעקבות הפיטורים לא קרו סתם, אלא מהסיבות הבאות:

שוק העבודה – זיהיתי, לפני מספר שנים, ששוק העבודה השתנה. לא אוכל להמשיך להיות מועסקת בחברה 6-7 שנים כמו בעבר. גם חברות גדולות ויציבות משחררות אנשים, מצמצמות, מתייעלות ואין תעודת ביטוח בשום חברה. הבנתי שאני צריכה להכין את הקרקע לאותו יום שבו אפרד או יפרדו ממני. בניתי לי את הפרופיל בלינקדאין ובפייסבוק.

חיפוש העבודה – מתבצע דרך קשרים. צריכים להכיר אותי. התחלתי ללכת מדי פעם לכנסים מעניינים ולהשקיע ב-NETWORKING. שלא תחשבו שזה בא לי טבעי ובקלות. קשה לי ואני לא מתה על זה בלשון המעטה.

בלוג – הבנתי שיום אחד אהיה עצמאית והשם שלי צריך להיות מוכר בקרב קהל היעד שלי. חשבתי שמה שאני יודעת כולם יודעים וחששתי. אני לא אוהבת לכתוב ולא כותבת עם רגש או שיתוף בחיי הפרטיים. אבל בכל זאת קפצתי למים והתגובות מעולות. בעקבות הבלוג פונים אלי להרצאות וייעוצים.

לבנות את עצמי – בזמן שעבדתי סימנתי לעצמי מקומות שאני רוצה להרצות בהם, שהם פלטפורמה טובה להיכרות איתי ויצרתי איתם קשר. הצעתי את שירותי ללא תמורה, כי עבדתי באותה תקופה ומכיוון שהבנתי שזאת תקופת החדירה שלי לשוק.

מקצועיות והשקעה כספית – גם בתקופה של טרום הפיטורים, כל מה שעשיתי, היה ברמה הכי גבוהה שיכולתי והשקעתי בזה כסף, אם היה צריך. כי לבנות עסק מצריך השקעה.

אני נהנית מהתקופה הזאת. טל אומר לי שאני המובטלת הכי עסוקה. יש לי המון פרוייקטים שאני בודקת. הכל פתוח, אמרנו?

אני יודעת שיהיה בסדר ואמצא משהו, אין לי ספק! כי כל הדברים האלו שעשיתי ואני עושה חייבים להצליח!

אם גם אתם בפרשת דרכים מקצועית, בחשיבה על המשך הדרך אתם מוזמנים לפנות אלי ונחשוב איך אפשר שגם עבורכם כל ההזדמנויות יהיו פתוחות התקשרו ל – 0533381410 או צרו קשר כאן.