ליאת לזר

יועצת עסקית לארגונים בצמיחה

יעוץ עסקי לארגונים בצמיחה

האם צריך תהליך הערכת עובדים בארגונים קטנים?

זה הזמן בשנה, ואולי קצת איחרתי את המועד, שהרבה ארגונים מתכוננים לקראת הערכת העובדים. אני מתבשלת עם הפוסט הזה כבר המון זמן ולא יודעת איך לכתוב אותו. בהתחלה חשבתי לפרסם שוב את הפוסט שכתבתי לפני שנתיים על הנושא. הסתכלתי על מה שכתבתי אז, והרגשתי שזה לא מתאים.

למה מה שכתבתי לפני שנתיים לא מתאים לפרסום עכשיו?

כי הערכת עובדים היא לא אירוע שנתי. אירגונים גדולים מסמנים את התאריך ביומן הארגוני ומבצעים אותו כאירוע שנתי עם סיכומים וטבלאות, קביעת שכר, בונוס, תוכניות פיתוח וכו'. אבל באירגונים יותר קטנים, זה לא ככה. שם אין תהליכים וצריך להתחיל מפשוט ובסיסי.

מה אני חושבת על הערכת עובדים? צריך? לא צריך?

עזבו רגע מה אני חושבת. אשתף אתכם בניסוי קטן שערך פרופסור דן אריאלי, ומשם נמשיך.

להלן הניסוי: חילקו משימה זהה לסטודנטים – למלא טופס תמורת דולר. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות:

קבוצה אחת – הסטודנט מילא את הטופס והעביר למנחה. המנחה נתן לסטודנט דולר, לקח את הטופס וגרס אותו.

קבוצה שנייה – הסטודנט מילא את הטופס והעביר למנחה. המנחה נתן לסטודנט דולר, אמר תודה, לקח את הטופס ושם אותו בצד.

תוצאה – הסטודנטים בקבוצה הראשונה פרשו לאחר שמילאו 2-3 טפסים.

בשתי הקבוצות הסטודנטים עשו את אותה עבודה וקיבלו אותו שכר. השוני היה בפידבק, ביחס.

לדעתי צריך, ואפילו חובה לתת פידבק. הייתי רוצה להגיד לכם תעזבו, הכל שטויות, אבל אני לא יכולה כי זה לא נכון. משיחות עם עשרות עובדים ועבודה עם הרבה ארגונים אני יודעת שזה חלק מהותי, קרדינלי בניהול. זה הבסיס. אין הנחות, אין קיצורי דרך. אם אתם חלק מארגון קטן ויש לכם שליטה על העניין, עשו אותו הכי פשוט שאפשר.

איך?

הבסיס להערכת העובדים הן שיחות אחד על אחד עם העובדים בצורה מסודרת אחת לשבוע או שבועיים (לא יותר). אין צורך להינעל על פרקי הזמן של 30 דקות שהקלנדר מכתיב, אפשר לעשות שיחה שכזאת גם ב-20 דקות.

איך לעשות את השיחות? מה המטרה שלהן?

מטרת שיחות אחד על אחד לעקוב בצורה מסודרת ולא אקראית כמו פגישה במסדרון או "אני יושב שולחן לידו ואני כל הזמן שומע מה הוא עושה", אלא לעבור על המשימות בצורה מסודרת עם לוחות זמנים ובדיקת הקשיים בביצוע. אל תשכחו לשאול מה שלומו, מה מפריע לו, איך עברו השבוע/שבועיים האחרונים, שתפו מה עבר עליכם, כולל קשיים ואתגרים, שמעו מה הוא חושב, אולי יש לו רעיון שלא חשבתם עליו? תתייחסו, תנו הרגשה אמיתית שאכפת לכם ממנו. אלה שיחות שהן חובה. ואני יודעת שהרבה מנהלים נמנעים מהן, אבל אין ברירה. לקחתם תפקיד ניהולי, יש לכם אחריות לדאוג לצד השני.

בשיחות האלה דאגו להגיד מה הפריע לכם ומה נעשה טוב, אל תחכו. חשבו תמיד איך הייתם רוצים שהמנהל שלכם ינהג איתכם.

מבחינתי מנהל שמקפיד לקיים את השיגרות הניהוליות, שיחות אחד על אחד ושיחת צוות, עושה את רוב העבודה. יש לו תמונת מצב על מה שקורה עם העובד והמשימות שלו. מה העובד רוצה ומה מעניין אותו. המנהל ידע להשתמש במידע ולקדם את ענייני העובד ברגע המתאים, אם בתהליך ארגוני ואם בטיפול אישי שאינו קשור למשהו גדול יותר.

פיתוח אישי

בעבר כתבתי על 3 פרמטרים שחשובים בשימור עובדים, ואחד מהם הוא פיתוח אישי.

ל-65% מדור ה-Y הפיתוח האישי הוא הגורם המרכזי בבחירת מקום העבודה. את הדור הזה פחות מעניין שכר, כל עוד השכר הוגן ונמצא בממוצע השוק. חשוב להם ללמוד, להעשיר את עצמם ולהתקדם מקצועית. זה המפתח להשאיר אותם בארגון. אל תשכחו את העובדה הזאת ובידקו איתם מה יהווה פיתוח אישי מבחינתם (בשיחת אחד על אחד שלכם).
חשוב לי להדגיש כי הפיתוח האישי הוא קודם כל באחריות העובד. לעובדים יש נטייה להתבלבל ולהאשים את המנהלים בחוסר התפתחות מקצועית שלהם. זה נכון שאחד מתפקידי המנהל הוא לדאוג לפתח ולקדם את העובדים שלו, אבל האחריות הראשונית היא על העובד.

העלאות שכר, בונוסים, אופציות

בחברות קטנות אין תהליך מסודר של מתן שכר/ בונוסים/ אופציות. אני ממליצה למסד משהו כזה. זה מכניס סדר וגורם לעובדים לדעת למה לצפות. כשאין תהליך מתוקשר, אין שליטה. כל חודש-חודשיים עובד אחר נכנס לבקש העלאת שכר או תגמול אחר והדיון עם כל עובד וההסבר מתישים. כשיש תהליך של בחינת התגמול פעם בשנה שהעובדים יודעים שקיים, רמת הלחץ יורדת. הם אמורים לדעת מה מצב החברה, כי אתם מתקשרים איתם על מה שקורה במהלך כל השנה, בשיחות האישיות ובשיחות הצוותיות. אם לא ניתן לתת העלאה זה צריך להיות מדובר. שוב תחשבו איך אתם הייתם רוצים שינהגו איתכם.

ולסיום – סקירת עובדי מפתח

גם אם אתם ארגון קטן, תדאגו לדבר על עובדי המפתח שלכם, מדי תקופה – מקסימום עד שנה – בפורום בכיר. תדעו מי הם, מה התרומה שלהם, האם הם בסיכון? תדאגו להיות פרואקטיביים ובואו אליהם עם רעיונות לפני שהם באים אליכם עם בקשות.

לסיכום, אין מה לגשת לתהליך הערכת עובדים אם אין תהליך ניהולי, תקשורתי, בסיסי בחברה של שיחות אחד על אחד, שיחות צוות ועדכונים של כל החברה. במקרה כזה הערכה השנתית יוצרת מתח וציניות כי היא נראית כמו עוד משהו שצריך לסמן עליו וי.

לקבלת פרטים על הרצאה או ייעוץ בנושא, מוזמנים לפנות אליי ב 0533381410 או השאירו פרטים כאן

כשמפטרים סמנכ"לית משאבי אנוש מסטארטאפ – שנה אחרי

שנה עברה מאז "המפץ הגדול" מבחינתי: המעבר משכירה לעצמאית. אני לא מגלגלת מיליונים ואין לי סיפורי הצלחה מטורפים להציג לכם, אבל אני כן רוצה לשתף במה שעבר עלי בשנה האחרונה. מה שעזר לי לסדר את המחשבות היתה ההרצאה שהעברתי בהבלוגינג של יונית צוק. דיברתי לפני חברות שלי, בלוגריות, על הבלוג, הפודקאסט והתוכניות שלי להמשך. חשבתי שזאת נקודה טובה לשתף בדברים שעברו עלי מאז הפיטורים לפני שנה.

תקציר הפרקים הקודמים

עבדתי במגוון מכובד של חברות שכללו חברות הייטק ופארמה, סטארטאפים וחברות ענק, ניהלתי משאבי אנוש בארץ ובעולם. אני אדם של אירגונים. בחיים לא חשבתי שאוכל להיות עצמאית. זה לא דיגדג לי ולא חשבתי שיש לי משהו להציע שאין לאף אחד אחר.

לפני 3 שנים במהלך עבודתי בחברת פארמה יציבה ומוצלחת שקיימת 130 שנה, הבנתי ששוק העבודה משתנה ואני חייבת להגיב. הייתי עסוקה בצימצומים ושינויים והבנתי שלא אוכל להמשיך לעבוד באותו מקום הרבה זמן כמו שעשיתי בעבר. התחלתי לחשוב מה אני עושה. איך אני נשארת רלוונטית?

נפגשתי עם אנשים, לקחתי סדנאות לינקדאין, לא היה לי פרופיל מסודר. הבנתי שאני צריכה לצאת מהארון שהתחבאתי בו, להיות נוכחת ברשתות. באותה תקופה חברה, איה תמרי, התחילה לכתוב בלוג ולהופיע הרבה ברשת. מאד התרשמתי נפגשתי איתה והיא המליצה לי להיפגש עם יונית צוק הבלוגריסטית. הפגישה עם יונית היתה אמורה להיות פגישת היכרות אבל מיד נעניתי לאתגר. אמרתי ליונית את הדברים שהרבה אומרים לה:

  • אני לא יודעת לכתוב.
  • אני לא אוהבת לכתוב.
  • מה שאני יודעת כולם יודעים.

וקפצתי למים תוך כדי עבודה. התחלתי לכתוב על עולם משאבי האנוש, לשתף מהניסיון שלי. התחדד לי שאני טובה בלקחת נושאים גדולים ולפשט אותם לשניים-שלושה משפטים מרכזיים. זאת המהות של הבלוג שלי: לקחת נושאים מתוך משאבי אנוש, ולצמצם. לפשט ולתת לקהל את העיקר. לכו תעשו, כמו מתכון בבישול.

ארגונים כובלים, אין תקציבים ויש תוכניות שאתה בא איתן אבל הן מוקדמות לארגון או חדשות לו מדי, כל החלטה צריכה אישורים ושיכנועים.

גיליתי שדווקא בסיטואציה הזאת, כשאני לא חלק מארגון, פתאום אני לא מפחדת. כי בגדול – הדברים בידיים שלי.

לדוגמה:

לא לפחד 1 – היה לי לקוח ששילם בנדיבות עבור פרוייקט גיוס. אחרי שבועיים של עבודה ללא נשימה וששום דבר לא היה לו טוב מספיק, למרות שאני מביאה נבחרת, חמישייה ראשונה של מועמדים ושום דבר לא מתאים, החלטתי שאני מסיימת לעבוד איתו. לא לישון בלילה בגלל לחץ, לא עושה לי טוב. "התפטרתי", התחושה שהדברים בידיים שלי נתנה לי הרגשת כוח וחופש שאין לתאר. ריחפתי יומיים.

לא לפחד 2 – עבדתי עם מישהו שבנה לי את האתר והרגשתי שלא כיף לי לעבוד איתו. אני תמיד תחת ביקורת וממשק העבודה איתו לא נעים לי. חיפשתי מישהו אחר ועברתי.

השקעה  – אני מתייעצת, בתשלום, עם מספר יועצים, לדוגמה בשיווק: כל פעם שיש לי מצגת חשובה אני לוקחת הדרכה כדי לחדד מסרים ולבנות את המצגת הכי טובה (הבנתי שאני רוצה להעביר הרצאות בארגונים בתחומי הידע שלי וכל הרצאה צריכה להיות פגז), כי אני רוצה שזה יהיה נתח נכבד מההכנסות שלי. אני משקיעה כסף בלחדד, ליעל, להשלים את הדברים שאני לא יודעת לעשות הכי טוב.

לחשוב בגדול 1 – ראיתי לפני כחודש שאני לא מסתדרת עם המטלות, מלא מיילים נשארים ללא מענה ויש מצב שאני ״משאירה כסף על הרצפה״. לקוחות פונים לקבל שירות ואני לא מספיקה לחזור אליהם. אז צירפתי אלי עוזרת אישית (הילה פלדמן) שמשמשת לי עוד יד. החלטה שכרגע נראית לי מאד נכונה כי היא מקדמת הצעות מחיר שלא הייתי מספיקה לבד.

לחשוב בגדול 2 – בשלב מסויים הבנתי שאני מביאה חדשנות בעבודה שלי והחלטתי לצאת לכנס מאד גדול באמסטרדם, HRTECH. לסקר, לשמוע מה קורה בעולם ולהביא לקהל את המידע. הוצאתי הרבה כסף על הכנס. יצרתי כמה קשרים ויש עוד הרבה עבודה לפני, אבל אני שמחה שעשיתי את זה וכנראה אצטרך להמשיך לצאת לכנסים כדי להביא את הדברים הכי חמים שיש היום בתחום של משאבי אנוש.

  • הצלחתי להשיג ראיון לבלוג שלי בעקבות הכנס מאחד ממובילי הדיעה הכי משמעותיים בעולם משאבי האנוש, ג'וש ברסין, שהסכים להתראיין לבלוג שלי.

רצון להרויח – כשכירה עבדתי במשרות בכירות שהכניסו לי הרבה כסף. לפני שיצאתי לעצמאות אמרו לי הרבה שלא אצליח להביא את השכר שהרווחתי כשכירה בעבודה כעצמאית. כרגע זה נכון, אבל אני לא מוכנה לקבל את זה.

הבנתי שאם אמשיך רק עם ייעוץ אני באמת לא אוכל להתקדם להכנסה שאליה אני שואפת, כי שוק הייעוץ רווי. צריך לעבוד כמו מטורפים והכל נזיל, לקוח שנמצא היום לא יהיה מחר. מרימים טלפון ובקלות מבטלים פגישות.

הבנתי שאני צריכה להרחיב את סל המוצרים שלי. אלה המוצרים הראשוניים שלי:

בלוג שמביא לי הכנסה בשתי צורות: ייעוץ והרצאות. קוראים את הפוסטים ויוצרים איתי קשר לקבוע ייעוץ או הרצאה.

ייעוץ והרצאות. אני מלווה סטארטאפים בבניית משאבי האנוש ומלווה מנכ"לים, יזמים, מנהלות משאבי אנוש. מרצה בפני ארגונים ומוסדות אקדמיים על נושאים כמו ניהול, חדשנות.

פודקאסט, HR to go, הפודקאסט הראשון שיש בתחום משאבי אנוש.

מוצרים חדשים שלי

Jolt. החיבור אליהם הוא אחד הדברים המשמחים שקרו לי בעקבות הבלוג. הם היו על הראדאר שלי. יום אחד קיבלתי טלפון מיעל רימון, שהיתה אז Jolt Employee Success Manager, היא קוראת את הבלוג שלי ורצתה לבדוק אם אני רוצה להוביל קבוצת לימוד חדשנית ולהיות חלק מהפיילוט שלהם. מתתי במקום, הבנתי שיש כאן משהו שמשרת אותי את המותג שאני בונה ואת העתיד של המקום שאני רוצה ללכת: חדשנות, חשיבה אחרת, מקצוענות.

מה אני עושה בג׳ולט? בוחרת את החומרים הכי חדשניים לקבוצות הלימוד שלי ומנחה את הדיון. בנוסף, זוכרים שאמרתי שאני רוצה להגדיל את כמות ההרצאות שלי? אז אני גם מעבירה שיעורים, אני ג'ולטרית.

ועכשיו, תכירו את המוצר החדש שלי – "בדקתי וכדאי".

  • הכל התחיל מביקורים שלי בחברות שבהן אני מייעצת. התגובות מהשטח היו שהבלוג נהדר ומשתמשים במוצרים שאני כותבת עליהם בבלוג. חשבתי לעצמי שזה מעניין וזה ריגש אותי שאנשים סומכים על חוות הדעת שלי.
  • מהצד השני אני כל הזמן מקבלת פניות מספקים שרוצים שאכתוב או אפרסם אותם אצלי. גם זה מעניין.
  • מאד התלבטתי מה לעשות ואיך. היה לי ברור שנפלה בחלקי הזדמנות לחבר בין שני הצדדים, שהיא לא טריוויאלית, ושאני יכולה להרוויח מכך. אבל מה ואיך אני עושה את זה ושומרת על ניקיון והוגנות שחשובים לי מאד?

החלטתי על הקונספט הבא:

  1. כל המוצרים שקשורים לעולם של משאבי אנוש הם רלוונטיים.
  2. אני לא רוצה שהאתר שלי יראה ״שוק״, לכן חשוב לי לשמור על רמת אסטתיקה וגם להכניס ספקים שהם טובים, לדעתי, בלבד.
  3. בניתי חבילות פירסום (תודה יונית צוק ושלי שלו). חבילה בסיסית של בדיקה ופירסום באתר וחבילה שכוללת פירסום תוכן בבלוג או בפודקאסט (רק אם יש משהו מעניין לשתף).
  4. חשוב לי שתדעו שאני גובה תשלום עבור השירות הזה, אבל רק מי שעובר את הבדיקה שלי מפורסם. וכן, יש כאלה שלא עוברים. הכל שקוף. אם לא אצליח לעמוד בסטנדרטים גבוהים אין לאתר זכות קיום. זה מלחיץ ודורש ממני גם להגיד לא, ולבדוק בקפידה כל ספק כי יש לי אחריות כלפי הקהל שלי, כלפיכם. והאמון שלכם חשוב לי.
  5. צירפתי אלי שתי פרילאנסריות (שלי לואיס ורעות פרקנל) שלא באו מעולם משאבי אנוש, שמחפשות ספקים מדליקים בתחום. אם אתם מכירים ורוצים שאבדוק צרו איתי קשר.

הבנתי שאני חייבת לעשות חשיפה למוצר. זה מוצר חדש ואם לא אתן לו בוסט רציני אז העסק לא יתרומם ולא יוכל להביא לי את ההכנסות הרצויות.

החלטתי שאני עושה אירוע השקה. עוד השקעה של כסף שאני מרגישה ורואה שאני חייבת לעשות. אני רוצה להרוויח, אני חייבת להשקיע בלהציג את המוצר לקהילה של אנשי משאבי אנוש. שמרו את התאריך 29/1/2018.

אינדקסים טובים יש הרבה, אבל בסוף היום רואים בפורומים שאנשים שואלים על מי אתם ממליצים.

אני רוצה להיות המקום שאנשי משאבי אנוש נכנסים אליו ויודעים שאין מה לחפש המלצות, הדברים נבדקו בצורה הכי מקצועית, ומי שאצלי הוא ראוי מבחינתי. יש את תו התקן שלי, שנחשב בעיניכם.

אני עובדת מאד קשה על בדיקה של כל ספק: הולכת למקום שממנו הוא עובד, נפגשת, רואה וחווה את המוצר, מדברת עם מספר ממליצים. אי אפשר לשלוח לי מגש או מתנה ולסגור את הסיפור. אני רוצה לראות את המקום, איך דברים נעשים. לראות מי עומד מאחורי המותג. אני נוסעת לכל המקומות, מדברת עם כל הגורמים הרלוונטיים ומשקיעה המון זמן.

נוצרה לי מערכת, אקו סיסטם, שדבר מוביל לדבר.

אנשים נחשפים לבלוג ורוצים יעוץ או הרצאה.

או פירסום בבדקתי וכדאי.

אנשים שנכנסים ל"בדקתי וכדאי" רוצים שאכתוב עליהם פוסט או שנקליט פודקאסט.

מה החזון?

רוב הבלוג שלי מתורגם לאנגלית. לקח לי זמן למצוא מישהי תותחית שמתרגמת אותי לאנגלית. היא מתרגמת כל פוסט שלי בצורה שתמשיך ותדבר את השפה שלי גם באנגלית.

אני מקליטה פודקאסטים גם באנגלית, למרות שאין לי אנגלית ברמת שפת אם. משמיעת פודקאסטים באנגלית אני חושבת שיש לי ערך להביא, וכמו שאמרתי אני לא מפחדת.

 

לפני 3 שנים הייתי בצנצנת החמימה שלי בארגון עם הרבה רווחה כלכלית, והבנתי שאני צריכה לצאת מאזור הנוחות ולקפוץ למקום שבו הדברים קורים. איפה אתם נמצאים?

 

 

נקודות מרכזיות מכנס HRTECH באמסטרדם 24-25/10/2017

זאת הפעם הראשונה שאני מבקרת בכנס בסדר גודל כזה שכולו ממוקד במשאבי אנוש. הכנס נמשך יומיים והיה מלא בדברים מעניינים. היו שם מספר מתחמים:

  • חברות שמציגות (כמו: workday, ADP, Success Factors)
  • המון במות שבהן מתקיימות הרצאות.
  • סטארטאפים שמציגים את המוצר שלהם.

נכנסתי למתחם ענק שהכל בו מתוקתק. הורדתי אפליקציה וקיבלתי גם ספרון עם התוכנית. לקח לי קצת זמן להתאפס על כל השפע הזה. נלחצתי שאני מפסידה המון דברים כשאני בוחרת ללכת למשהו מסוים, אבל אחרי כמה שעות הבנתי שאי אפשר להספיק הכל וצריך לבחור משהו וללכת איתו. נרגעתי והתחלתי להנות.

לא סתם קוראים לנו Startup Nation

בתחום החברות שהציגו בכנס היו 2 קטגוריות:

  1. מערכות גדולות של ניהול משאבי אנוש, hire to fire, כמו: workday, adp, success factors.
  2. מערכות למשימות ספציפיות של משאבי אנוש כמו: תחקור ממליצים, סקרים ארגוניים, גיוס, הערכת עובדים, מערכות לחיבור העובדים והמחלקות בארגון.

נורא רציתי לראות משהו חדשני בכנס. בארץ השוק מתפוצץ מדברים חדשים, רעננים, בכל תחומי משאבי האנוש. וכאן לא ראיתי שום דבר חדשני. חוץ מ –starlinks הישראלית, שמשתמשת בטכנולוגיה לייצר קשרים בין אנשים בארגונים, לא היה שום דבר שמצאתי מעניין.

נקודות מרכזיות, הרצאות מעניינות

זה זמן הפריחה של מנהלי מערכות המידע בארגונים. לנו, אנשי משאבי אנוש, הכי חשוב להיות "חברים טובים" שלהם. אנחנו צריכים להכניס טכנולוגיה לארגון, לתת לאנשים את האומץ להשתמש בדברים, וזו הדרך שלנו לעשות את זה.

חברות עם סיפורים מעניינים

TomTom פיתחה ויצרה את מערכת הניווט החכמה הראשונה והמובילה בעולם, ולפתע נאלצה להפוך את עצמה למשהו אחר: יום אחד השוק שלה נעלם כי גוגל יצאה עם Google Maps, שמציעה בחינם את מה שהם הציעו בכסף. די קטסטרופה. הם החליטו להתמקד בלהפוך את העולם לטוב יותר ולפתח מכוניות אוטונומיות לערים, כאלה שיודעות לנווט ולחנות ולהתנהל בעיר ללא צורך בנהג, ללא זיהום אויר. הם הבינו שניתן להשתמש בידע שהם אוספים לצורך המפות על מה שקורה בעיר: תאונה, גשר נסגר, ולחשב את הפקקים, לעדכן את הרכבים האוטונומיים שלהם בזמן אמת.

כל ארבעת המייסדים של TomTom עדיין בחברה, שקיימת 25 שנה. נדיר.

מובילי דעה בתחום משאבי אנוש

אריאנה הפינגטון ( Arianna Huffington) היא אחת הנשים המשפיעות בעולם, ובין המציגות שהכי הרשימו אותי (אני מדברת כבר שנים בארגונים שעבדתי ועובדת בהם על כל הדברים שהיא הזכירה).

אריאנה מטיפה נגד האילוזיה שכדי להצליח אנחנו צריכים לשרוף את עצמנו. ההפך הוא הנכון.

  • היא מביאה דוגמאות לכך ששינה עוזרת לעסקים. לדוגמה ג'ף בזוס, ה-CEO של אמזון, הצהיר שכשהוא ישן 8 שעות הוא מביא יותר ערך למשקיעים.
  • אנשים צריכים 7-9 שעות שינה. המולטי טסקינג בעייתי.
  • מנסה לחנך לישיבות ללא טלפון, כדי שאנשים יהיו מרוכזים. אם יש משהו יותר חשוב, שלא יהיו בישיבה.
  • פיתחה יחד עם סמסונג אפליקציה שמכבה את הטלפון. קוראים לזה Thrive Mode. אנחנו מחליטים כמה זמן אנחנו רוצים להיות חשופים לכל ערוץ והאפליקציה עוזרת לנו לעשות זאת. לדוגמה, אני רוצה להוריד את כמות הזמן בפייסבוק: אני מגדירה את ההעדפות שלי והאפיליקציה דואגת לחסום אותי בשעות מסויימות.
  • כולנו יודעים מה רמת הטעינה של הטלפון שלנו, אבל לא נדע להגיד מה עם הבריאות שלנו. אנחנו צריכים לדאוג להטעין את ה"בטריות" שלנו כמו שאנחנו מטעינים את אלה של הטלפון.
  • במקום להשתמש במילה work life balance, היא  מעדיפה לקרוא לזה work life integration. כי אנחנו מביאים את העבודה הביתה והכל משולב.

Josh Bersin and Nick Holly דיברו על BIG DATA בהקשר של משאבי אנוש

  • משאבי אנוש ממוקדים בעצמם ולא בעסק. מציפים בעיות, אבל לא מעלים פתרונות.
  • אנחנו צריכים זהות את הבעיות של העסק, ואז להבין מהם הנתונים שאנחנו צריכים לקבל בכדי להציע פתרון.
  • ביג דאטה מפריע להסתכל על הדברים ומביא לנו המון נתונים. אנחנו משקיעים המון זמן בניתוח המידע ורק 5 דקות בהבנה איך אפשר להגיע לפיתרון.
  • הדאטה היא המקור לעבודה שלנו. בלי מידע אמין אנחנו עומדים על קרקע  מעורערת ומסתמכים על פוליטיקה  ודברים שלא מוסיפים  לקבל ההחלטות רציונליות. ביג דאטה היא מילה לקבלת החלטות לא מוטות.

Ian Sampele דיבר על הנושאים המרכזיים שתופסים את סדר היום הניהולי:

  • מחוייבות עובדים – 65%
  • שימור עובדים – 51%
  • אינטגרציה בין מערכות קיימות בארגון – 44%
  • שמירת המידע (במיוחד נתוני עובדים) – 19%
  • הבנה שעובדים מרוצים = לקוחות מרוצים.

Shendricks sharif -autonomous

50% מהתפקידים בעתיד יבוצעו ע״י רובוטים או אוטומציה. החברות העתידיות יהיו שונות. נבנים מפעלים בלי תאורה למשל, כי רובוטים לא צריכים אור. הם לא צריכים משרדים, הם לא צריכים עיצוב ומטבח.

כששאלו אנשים על מי תשפיע המגמה הזאת, 85% אמרו שהיא תשפיע על אחרים ולא על התפקיד שלהם. אנשים חיים בסוג של הכחשה. צאו מאזור הנוחות, הסתכלו סביבכם ותתחילו ל"חשב מסלול מחדש".

בעבר עשינו אוטומציה כמו מכוניות אבל עכשיו המוצרים אוטונומיים, כמו מכונית אוטונומית. המושגים שהשתמשנו בהם והחדשים:

Incremental — disruptive

Automation — autonomy

סיכום:

לא היתה בשורה חדשה בכנס אבל המרצים, שהגיעו מכל העולם, חידדו את המסרים החשובים בנוגע לתפקיד של משאבי אנוש. זה הזמן שלנו לזהור ולהביא ערך, ואני אישית מרגישה את זה. סטארטאפים לוקחים יועצים או מגייסים אנשי משאבי אנוש משלב מאד מוקדם של 6 עובדים, על מנת לבנות את הדברים נכון. וכן, מוכנים לשלם. יש תשומת לב ארגונית למשאב האנושי בגלל המורכבות והקושי בגיוס ושימור עובדים. המון שכל נכנס למשאבי אנוש, כל החברות שמייצרות מערכות מכניסות People Analytics. אנחנו יכולים למדוד הכל ולעשות את הקישורים הנכונים על מנת שנוכל להביא ערך ולקבל החלטות נכונות.

מבט מבפנים על לשכת התעסוקה: ראיון עם מנהל הלשכה בהרצליה

פעם ראשונה שפוטרתי ממקום עבודה בחיי. זאת היתה חווייה לא קלה ולא נעימה. חלק מהעסקה זה ללכת ללשכת העבודה לחתום, כדי לקבל את דמי האבטלה. פעם בשבוע בימי שני בין 8:30-10:00 הגעתי ללשכה. מועד ההגעה תואם איתי לפי מה שמתאים לי. להפתעתי גיליתי שגם כאן המקום והשיטה עברו מהפכה. הגעתי למקום מסודר, מסביר פנים, שמנסה להקל על החווייה ולתת הרגשה שהם איתי, אם אני רוצה. יצא לי להכיר את שמואל מזרחי, מנהל הלשכה של הרצליה, שם חתמתי. מדי פעם ניגשתי אליו ודיברנו על מה שקורה איתי, ושמואל העלה בפני כל מיני רעיונות והצעות, כמו למשל לקחת קורס יזמות ב״מעוף״.

נשארתי עם טעם טוב מהתקופה הזאת. בפוסט הזה רציתי להביא את הצד האחר של לשכת התעסוקה, שאני בטוחה שלחלק מאיתנו יש תפיסה ישנה של המקום, כמו שלי היתה. אני רוצה להציג לכם את החשיבה, האקטיביות והקידמה שהגיעו גם לשם וזה מתחיל בביומטר שמשמש לזיהוי הגעתך ללשכה, ללא צורך לחכות בתור ולבזבז זמן.

למה לעמוד בתור כשיש ביומטר

ביקשתי משמואל מזרחי, מנהל הלשכה של הרצליה להתראיין בבלוג שלי והוא נענה בשמחה. לפניכם השאלות ששאלתי והתשובות של שמואל:

מהן את תחנות העבודה המרכזיות שלך?

״השכלה – בית ברל, חינוך בלתי פורמאלי. האוניברסיטה הפתוחה, מדעי החברה והמדינה. בנוסף עברתי הרבה השתלמויות.

הנוער העובד – עבדתי עם נוער שוליים. היינו מוציאים ילדים בסיכון גבוה מהבית ומוצאים להם עבודה. אח"כ שילבנו אותם עם תלמידים רגילים למסגרת נח"ל.

יועץ של שר המשפטים לשעבר, דוד ליבאי.

שירות התעסוקה בתל אביב. הלכתי לחפש עבודה בלשכה בתל אביב והמנהל שהכיר אותי הכניס אותי לעבודה. התחלתי בתור פקיד השמה. בתור עוזר שר הרווחתי 17,000 ש״ח וירדתי למשכורת של 2,900 אבל הכרתי את היכולות שלי וידעתי שאוכיח את עצמי ואתקדם. היה לי חשוב רצף של זכויות במקום העבודה. מחפשי העבודה הצעירים, היום, לא מקפידים על זה. התקדמתי לתפקיד של ראש צוות, אותו עשיתי 8 שנים ואז נפתח מכרז של ראש הלשכה בהרצליה – תפקיד שאני עושה 6 שנים״.

מהם האתגרים בתפקיד שלך?

״האתגרים שלנו הם לנסות להכיר את שוק העבודה ודורשי העבודה, ולנסות לשלב אותם בשוק העבודה. אנחנו צריכים לתת להם חכות ולא דגים. אנחנו מקיפים את כל סביבת החיים של מחפש העבודה. בודקים מה חסר ומשתמשים בכלים שעומדים לרשותנו, כמו:

  • עזרה במציאת משרה מתאימה.
  • קורסים וסדנאות.
  • קורסים מוסדיים שהתמ"ת נותן, ללא עלות. התמ"ת בודק מדי כמה שנים מהם התפקידים שחסרים בשוק ועל בסיס זה נפתחים קורסים, לדוגמה: בענף המתכת, בניין, מטפלות בילדים וגם בקשישים, אירוח, חשמלאים, נהגי אוטובוסים. את הקורסים הללו אנחנו מציעים לדורשי העבודה.
  • קורס דרך שובר. למשל מחפש העבודה רוצה לעשות קורס קואוצ׳ינג, מדריך כושר גופני, ניהול משרד בכיר או קידום אתרים. אם דורש העבודה רוצה אחד מהקורסים האלה, אנחנו נותנים לו שובר, ללא תשלום, לאחר שיועץ מאשר את הקורס״.

כמה אנשים מוצאים עבודה דרככם?

  • ״השמות – בסביבות עשרה אחוז, במציאות של היום גם חברות השמה מתקשות עם השמות. לכן אנחנו מציידים אנשים בכלים שיעזרו להם להשתלב.
  • שוברים או קורסים – תשעים אחוז הולכים לעסוק בתחום של הקורס שלקחו.
  • מעוף – לאדם שרוצה לפתוח עסק אנחנו מאפשרים ללכת לקורס תמורת עלות של 700 ש״ח. גם כאן אחוזי ההצלחה גבוהים״.

ספר על פרוייקט מעניין.

  • ״אחד הדברים הייחודיים להרצליה – אנחנו עושים קורסים בשיתוף עם עיריית הרצליה, לדוגמה קורס יזמות נשית שנמשך חמישה עשר מפגשים, בסיומם מתקבלת תעודה והן פותחות עסקים, כמו למשל משתתפת שפתחה צימר למשפחות עם ילדים אוטיסטים.
  • שיתוף פעולה עם מיקרוסופט – קורס הנותן ידע בסיסי במערכות של מיקרוסופט אופיס. מיקרוסופט תורמת את הקורס ושירות התעסוקה את המקום״.

האם אתם מרגישים את גלי הפיטורים?

״בהחלט מרגישים. בכל רגע נתון אנחנו מטפלים בכ-1,000 – 1,500 מפוטרים ולקראת החגים מעסיקים רוצים לחסוך במשכורות, אז ניתן לראות יותר גלי פיטורים. אחוז האבטלה באזור הרצליה הוא בין הנמוכים בארץ 1.5%-1.8%, כאשר בצפון ובדרום הארץ כ-7%״.

מה השתנה בשוק העבודה מזווית הראייה שלך?

  • ״חלק מהמקצועות לא רלוונטיים. מפעלי המתכת הקונבנציונליים השתנו. הכל ממוחשב. פעם היתה הפרדה בכל תחום, פעם היו מתקנים פח, היום מחליפים חלק.  בתחום ההייטק, הרבה אנשים עובדים מהבית ומנסים לשרוד. שוק העבודה בארץ קשה, נטל המיסים כבד. כל שנה נסגרים 50,000 עסקים קטנים.
  • מפעלי תעשייה וטקסטיל ומפעלי יצור מזון שימורים נסגרו, כי רוב המוצרים מיובאים מחו"ל.  אזור התעשייה הרצליה התפתח מאד בזמנו של ראש העיר יוסף נסו, שלא רצה מוסכים אלא הייטק ולכן עם השנים רוב המוסכים והמסחריות נסגרו ובמקומם נפתחו חברות הייטק. כשאתה מסתובב באזור התעשייה קשה למצוא עבודה לאיש יצור.
  • ענף המלונות נכנס חזק להרצליה. נפתחו מלונות חדשים כמו: הרודס, בנג'מין ופאבליקה ואנחנו סיפקנו עובדים, עשינו יריד תעסוקה וגייסנו להם.

את כל זה אנחנו עושים עם 5 עובדים. שעות העבודה הן 07:30 – 16:00 וקבלת קהל בשעות 08:30 – 13:00״.

קוראים את הפוסט הרבה אנשי משאבי אנוש מתחומים מגוונים. יש לך רעיון איך אפשר ליצר שיתוף פעולה?

״אפשר לעשות העשרה פנים מפעלית: אם מעסיק מעוניין להעסיק בין 10-15 עובדים בתחום כמו בודקי תוכנה למשל, או אפליקציות. המעסיק מוזמן לפנות אלינו. בשיתוף עם התמ"ת נפתח לו כיתת הכשרה פנים מפעלית שתוך כדי עבודה המעסיק יקבל עבור הכשרת העובדים תשלום״.

 

לשיתופי פעולה ניתן לפנות לשמואל מזרחי או ליואל פין, סגן מנהל מחוז בתחום המעסיקים.

אם יש לכם שאלות נוספות לשמואל שלא שאלתי – אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

בהצלחה לכולם!

ראיון עם תמי פארן , שלימדה אותי איך לעשות תהליך ליווי ופיתוח של מנהלים

ליווי אישי של מנהלים ועובדים, בארגונים שעבדתי בהם, תמיד היה אחת האהבות שלי. מנהלים הכירו אותי ואת האיכויות שלי יותר טוב ואני הכרתי יותר טוב את המנהל, ואת העשייה הארגונית שלו יותר לעומק. הטכניקות ששימשו אותי בייעוץ עזרו לי מאוד בפיתרון בעיות מול ממשקים אחרים בארגון.
תמי פארן מלווה אותי ואת הארגונים שעבדתי בהם כבר 16 שנים. במשבר, בצמיחה, בבניית הנהלות, בבחינת האסטרטגיה הארגונית, בפיתוח צוותים קטנים. היא לימדה אותי את רזי הליווי האישי. תמי עבדה איתי המון שנים על איך ללוות מנהלים בדרך שתאפשר להם לגדול, להסתכל על עצמם פנימה ולשנות, אם צריך.
אני מאוד רוצה להכיר לכם אותה, כי כשאני מציגה אותה לארגונים וממליצה עליה, אני אומרת בביטחון שהיא מסוג היועצים שעושים שינוי בארגון. היא עושה שינוי בשורה התחתונה, שורת הרווח. כמה כאלה אתם מכירים?

1. תמי, אני מאד רוצה שתלמדי אותנו קצת מהשיטות שאת עובדת לפיהן. מה הדברים שאת עושה בכניסה לארגון?

הפנייה אלי נעשית מהמון סיבות, למשל:

  • קונפליקטים בין ממשקים שפוגעים בתוצאות.
  • החלטות לא מיושמות.
  • טאלנט שחייבים לשמר אותו אבל הוא "בעייתי".
  • רודנות ניהולית מצד המנכ"ל ש"מייבשת" את צוות ההנהלה ומכבה מוטיבציה.
  • יזמים ש"יצאו לדרך" יחד ועם הזמן הקשר והאמון ביניהם נפגעו.
  • ועוד
פעמים רבות מאחורי סיבת הפנייה המוצהרת מסתתרת הבעיה האמיתית. עלי להפוך ל"גשש בלש" כדי להבין מה באמת תוקע את הביצועים מעבר למה שנראה בעין.
מה אני עושה?
  1. מתרשמת מתמונת מצב על בסיס המידע שמתקבל  מהאנשים שמעורבים בסיפור ומנסה להבין ״מה הסיפור״ שהם מספרים.
  2. נעזרת בשאלות פתוחות שאחת מובילה לשנייה, כמו:
    • ספר לי מה נקודת מבטך? מי תורם להיווצרות הבעיה? איך הוא תורם לה?
    • מהו לדעתך הפתרון? למה?
    • האם הוא ניתן ליישום?
    • מי בולם או מכשיל את הפתרון, וכדומה.
  3. בשלב זה יש לי מושג מסוים אבל לא מלא על האתגר שהניחו לפתחי. אני משתפת בתובנות שלי את ה-stake holder (= מי שפנה אלי) אבל מסייגת שעדיין לא פענחתי מהם הדפוסים הסמויים שמכשילים את הביצוע.  זה יקרה רק אחרי שאתחיל לעשות פעולה/התערבות שמותאמת לתיאור הבעיה (החל מפיתוח צוות, אימון אישי, התערבות צד שלישי).
  4. אחרי מספר מפגשים מקצועיים מתבהרות הסיבות הסמויות שתוקעות את הביצועים, למשל: פחד "לחתוך" ולקבל החלטות בעלות סיכון גבוה שגורמות לדשדוש ודחיינות בקבלת החלטות, תחושות של חוסר הערכה וספקנות כלפי מוביל ש"אין לו ביצים" שגורמות לחוסר הירתמות ולגרירת רגליים מצד חברי צוות ההנהלה, אנשי מקצוע מרשימים שיודעים לחשוב אבל מתקשים בביצוע תכלס ואז יש ״ הרבה דיבורים יפים״ ופחות ביצועים בשטח, ניהול ממדר ומפצל שפוגע בעבודת הצוות ובאמון ההדדי וגורם לאווירת הפרד ומשול, שמקשה על תיאום ועבודת ממשקים, חוסר כבוד הדדי בין מנהלים שמחלחל עד לעובדי הקו הראשון ויוצר אוירת "סוף קורס" בארגון, ועוד ועוד".

תמי פארן - ראיון

2. איך את אומרת דברים קשים להנהלה?

"אני לא באה כדי להגיד דברים קשים להנהלה, אלא כדי לסייע להם להבין טוב יותר מהם הגורמים האמיתיים שמחבלים בביצועי הארגון. לסייע להם לזהות את ״ארגון תחתית״ ולא להסתפק במה שרואים על פני השטח. (זה מעבר מהסימפטום להבנת הבעיה) הבנה עמוקה פותרת איזה ״ פלונטר״ שכל הזמן הפריע לזרימה  ויוצרת הקלה מיידית מעצם הבהירות. לאחר מכן מאפשרת להיערך לפתרון, גם אם הוא לא פתרון קסם. סוג האתגרים שבהם אני מעורבת הם יותר "אסטרטגיים" לארגון למרות שייתכן שיש over use למילה הזאת".

3. שתפי אותנו בתהליך הליווי האישי של מנהל.

"אימון אישי של מנהל נשען על כמה מוקדי ידע שלקוחים מתחומים כמו פסיכולוגיה דינאמית, תיאוריות מוטיבציה והתנהגות, תיאוריות ניהוליות על תכנון, ביצוע, קבלת החלטות, בקרה ועוד.
בסופו של דבר אימון אישי עוסק בתהליכי שינוי – תפיסתיים והתנהגותיים, שמהווים אתגר לכולנו, שכן רובנו אוהבים "להתחמם"  באזור הנוחות המוכר והבטוח.
זה לא מספיק לדעת את החומר התיאורטי בתור מאמן, אלא צריך גם את האומץ לאתגר אנשים מעבר לאזור הנוחות שלהם. כדי שיתנו בנו אמון ויעזו לעשות שינוי המאמן צריך שתי ידיים: יד רכה ויד קשה. היד הרכה כדי לספק תמיכה ועידוד, והיד הקשה שלא מתנחמדת ומתחנפת למתאמן ולא מנסה לרצות אותו במקום לאתגר אותו".

מבנה הפגישות

המפגש הראשון – בדרך כלל משולש בנוכחות המנהל או מנהלת מש"א. השיחה מתמקדת באתגרים שעומדים בפני המתאמן, מהי דרך העבודה בתהליך, מי שותף סוד ומדווח, משך התהליך, תדירות, החומרים שאותם אמור להביא המתאמן, כמו אירועים שהתמודד איתם, לבטים ועוד. בסוף הפגישה מתגבש מעין הסכם לא פורמלי שמחייב את כל הצדדים.
מפגש שני – הגדרת יעדי עבודה ומדדי הצלחה. תרגום האתגרים ליעדים נראים

לעין והגדרה מה ייחשב להצלחה בעבודה המשותפת. דוגמה ליעדים: ירידה במפלס הביקורתיות ביחסים בין ממשקים ובישיבות עבודה ומעבר להתנסחות מקדמת ופרודוקטיבית, ישיבות צוות יעילות בלי היתקעות בויכוחים או מאבקי כוח מתישים, מעבר לדיונים פוריים, פתוחים ומשתפים שבסופם קבלת החלטות ברורה ומחייבת כולל תוכנית יישום.

שינוי בסגנון הניהול מניהול "כוכב" כוחני ממדר ומפצל שיוצר סכסכנות – ומעבר לניהול ענייני.

המשך תהליך אימון

מפגשי עבודה – (מספר המפגשים תלוי בתקציב שהקצה הארגון). המתאמן מביא למפגשים אירועים, סיפורים, התמודדויות שהיו לו שקשורים ליעדי העבודה שסומנו. למשל, אם אחד מיעדי העבודה היה מיתון ההתנהלות הביקורתית מצידו, אז הוא אמור להביא למפגש האימון תיאורים של אינטראקציות בין אישיות בהן היה עליו להיות ביקורתי למשל: מול עובד ״שמזייף״ בביצועים.
אנחנו עושים מעין פרוטקול של המפגש שהיה:
מה נאמר, איך נאמר?
אילו נקודות היו מאתגרות יותר עבורו ועבור בן שיחו, כיצד הגיב לקושי?
האם להערכתו הצליח להעביר את המסרים החשובים לו מבלי "להוריד את הראש" לעובד שלו, ועוד.
המפגש ממוקד מאד בתיאורים התנהגותיים ספציפיים ובתרגול אלטרנטיבות התנהגותיות חדשות לאלו שבהן נוהג בדרך כלל המנהל להשתמש.
במפגשים אנחנו עושים גם בקרה על מידת השימוש באופציות תגובה חדשות, כמה הן זמינות, איך מרגיש איתן, כמה הוא מרגיש שהן יעילות עבורו.
כלל אצבע של מפגש העבודה הוא: הסתכלות על התנהגויות שגורות (בכל תחום – לפי היעד) ועל היכולת לעשות מעבר להתנהגויות חדשות. המעבר נראה לכאורה פשוט, אך התהליך הזה של אימוץ התנהגויות חדשות מגלם את מהות הקושי בהיחלצות מאזור הנוחות למודל התנהגות חדש. מעבר לפרוטוקולים ההתנהגותיים יש צורך לזהות את המכשולים והבלמים באימוץ מודל תגובה חדש, לעבד אותם ולעודד, לתמוך, לסייע בתקופת ה-no man's land היינו, תקופת הדמדומים בין מודל אחד לשני.
מפגש סיכום – מתייחס וסוקר את התהליך ומידת העמידה ביעדי העבודה מעיני המאמן, המתאמן והגורם המזמין.
תמי פארן - ראיון

 4. מה תפקידה של מנהלת משאבי אנוש בתהליך הפיתוח?

"מנהלת משאבי אנוש חובשת כמה כובעים. לפעמים מאמנת בעצמה ולפעמים שותפה לתהליך שנעשה ע"י מאמן חיצוני.
  1. אימון ע"י מנהלת מש"א עדיף שייעשה בדרג היררכי נמוך משלה. קשה להתווכח עם מנהל הכספים על תקציבים ואחר כך להיות המאמנת שלו… עדיף שאימון מנהלים מקבוצת העמיתים שלה ייעשה ע"י גורם חיצוני.
  2. עם זאת, תהליך שינוי הוא מייגע ומאתגר. מאמן פוגש את המתאמן שלו פעם בשבוע במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב אחת לשבועיים. אלו פסקי זמן גדולים. למרווחי הזמן הללו מנהלת מש"א אמורה להיכנס. לתשאל את המתאמן על מה הוא עובד, במה ממוקד, מה הם שיעורי הבית שלו ואיך ייעזר בה כדי לקדם את עצמו".

בכל הארגונים בהם עבדתי החלק החשוב היה לבנות את האמון מול המנהל וכמובן להביא ערך. זה עבד! איך ידעתי? המנהלים היו מבקשים ממני ללוות מנהלים נוספים שלהם, אחרי ששמעו את הפידבק ממי שליוותי אותו. גם היום כעצמאית אני ממשיכה ללוות מנהלים ולדבוק בצורת העבודה שתמי תיארה בראיון.

רוצות לשמוע עוד המלצות לפעולה, או הכוונה, שלחו לי הודעה.

 

ועכשיו: ״בדקתי וכדאי״

את הבלוג שלי התחלתי לכתוב לפני כשנתיים, במהלך העבודה שלי כמנהלת משאבי אנוש בחברת פארמה גדולה, יציבה וותיקה. הבנתי שאני צריכה לבנות את השם שלי בשוק העבודה לקראת היום שיגיע ואאלץ לחפש עבודה. חשבתי לעצמי שיהיה לי יותר קל אם השם שלי יהיה מוכר.

הבלוג התפתח והצליח, נכנסים אליו מעל 5,000 גולשים בחודש, והם שוהים באתר פרק זמן ארוך. התחלתי ללכת לכנסים ולפגוש רבים מהקוראים שלי שאמרו לי שפנו לספק שהמלצתי עליו בבלוג, וכבר מספר חודשים פונים אלי הרבה ספקים/נותני שירותים/יזמים, בתחום של משאבי אנוש, עם בקשה שאכתוב ואפרסם אותם באתר שלי. 

זה גרם לי לחשוב: מה אני עושה? איך אני משלבת את הדבר הזה בעשייה שלי? יש קוראים שמחפשים את ההמלצות שלי ויש צד שני שרוצה לפרסם אצלי. למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה הביא אותי לדבר הבא שעבדתי עליו –"בדקתי וכדאי".

אז מה זה "בדקתי וכדאי"?

קטגורית המוצרים המומלצים שלי. מוצרים/אפליקציות/שירותים שאני בוחנת בהם את התוכן, הערך, התרומה המקצועית, השימוש והמחיר מזווית הראייה שלי כמנהלת משאבי אנוש. באתר אני מפרסמת המלצה רק על אלה שעברו את הבדיקה שלי. 

אבל לפני שיצאתי לדרך, קיבלתי עם עצמי 3 החלטות חשובות:

  1. חשוב לי מאד לשמור על איכות האתר ואני לא רוצה שהוא יהפוך לשוק של ספקים. 
  2. מצד שני יש כאן פוטנציאל עסקי שאני לא רוצה לפספס. הזדמנות להרוויח כסף. אופס, אמרתי מפורשות שאני רוצה להרוויח כסף, משפט לא שגור בקרב המין הנשי, אנחנו נוטות לתת דברים ללא תמורה, או לקחת תמורה זעומה (מי שמזדהה עם מה שכתבתי מוזמנת ליצור איתי קשר).
  3. חשובה לי השקיפות מול הקהל שלי. לכן התחייבתי לעצמי שאני אבדוק כל ספק באופן אישי, ורק מי שעומד בסטנדרטים שלי – אני אכתוב עליו המלצה. יש כמה ספקים שלא פרסמתי אותם, כי חשבתי שהם לא מספיק טובים לטעמי, בדגש על טעמי בלבד. הם לא נמצאים באתר. זה החלק הכי קשה. להגיד לאחרים שזה לא מספיק טוב בשבילי, כדי לשמור על הרמה הגבוהה ועל האמינות שלי בעינכם, כאיש מקצוע. 

אז יצאתי לדרך…

העליתי לאוויר את "בדקתי וכדאי״. בחרתי דברים מיוחדים, אנשי מקצוע טובים, את כולם בדקתי ולכן הם נמצאים באתר. גייסתי את שלי לואיס, בלוגרית ומעצבת נעליים (למדה בהולנד, ריספקט!) ואת רעות פרנקל, מעצבת פנים, (אמא לשלושה: 4, 2, חודש, ששום דבר לא מרתיע אותה, כולל לבוא אלי לרמת השרון מאזור ים המלח, עם תינוק מתוק בן 3 שבועות, ריספקט!). התפקיד שלהן לשוטט ברשת, להיכנס לבלוגים ולמצוא את הדברים המגניבים והמיוחדים, למצוא את הספקים הקטנים מהפריפריה שלא שמענו עליהם ולפתוח בפניהם את ההזדמנות להגיע לקהל רחב.

סוד קטן  שאני רוצה לשתף אתכם: האתר כבר באוויר מספר ימים. יש כמה תיקונים גרפיים שצריך לעשות, טרם נעשו ויעשו בימים הקרובים. אחרי התלבטויות החלטתי לצאת גם אם זה 80% טוב. אתקן ואשפר תוך כדי תנועה. זה לא קריטי. תחשבו על זה, אם יש לכם דברים שעוד לא מושלמים (מוכנים ב-80%) ואתם לא יוצאים איתם. בעולם של היום 80% זה מספיק טוב. אל תחכו ל-100% כי זה יכול להיות כבר לא רלוונטי.

ומה עכשיו?

  • אני מחפשת ספקים/נותני שירות/יזמים, איכותיים, מקצועיים, שיש להם מה להציע לאנשי משאבי אנוש ורוצים לפרסם ב"בדקתי וכדאי"
  • מחפשת איש/ת מכירות, שיהיה עסוק להביא לקוחות חדשים, מגניבים, חדשניים, יצירתיים, מעניינים, לקהילת משאבי האנוש. עבודה כפרילאנס, תגמול לפי מכירות.

מוזמנים לפנות אלי במייל  liat.lazar100@gmail.com

דילוג לתוכן